חרדת נטישה

בוקר אחד קמה לה אמא (איזה קמה , הלוואי והייתה ישנה קצת בלילה...) ומוצאת את עצמה עם "תוספת" קטנה וצמודה שלא מוכנה לזוז ממנה לרגע ... זה קורה בדרך – כלל סביב גיל שנה : הילדון הנפלא שלנו - זה שעד לא מזמן זחל לו בכל הבית - פשוט צמוד אלינו כל היום ,הוא תופס אותנו ברגל ונגרר אחרינו ממקום למקום . אם - בטעות , רק בטעות - אנחנו נעלמים לו לרגע – הוא מתחיל לבכות. אנחנו לא ממש זוכרים מתי היינו לבד בשירותים כי אם הוא לא שם אתנו – הוא עומד מחוץ לדלת ובוכה . למה זה קורה להם? בואו ננסה להבין את מה שעובר על ילדון בגיל הזה: אנחנו האנשים המשמעותיים ביותר עבורו,(ויש בכך הרבה הנאה), הוא מסוגל אולי להעסיק את עצמו לדקות מספר אבל בדרך כלל הוא זקוק לנו, ולקשר עין אתנו. זה מפתיע אותנו בגלל שאותו תינוק התרחק מאתנו ללא חשש רק לפני כמה ימים, אבל דווקא ההתפתחות השכלית (ההבנה שהוא אדם ניפרד מאתנו) והגופנית (עם תחילת ההליכה ההתרחקות הפיסית מההורה) - הם אלה שיוצרים את הצורך הענק הזה להיות אתנו – וכמה שיותר. השלב הזה ,שבו הילדים צריכים "לתדלק" אותנו כל הזמן הוא שלב קשה אבל חשוב מאד לתחושת הביטחון שלהם. אז מה אני מציעה? אל תלחמו בו , אלא לכו עם הצורך שלו . כשאתם עוברים לחדר אחר – פשוט קחו אותו אתכם. אל תיעלמו לו לפתע, אלא הודיעו לו שאתם עוברים וקראו לו לבוא אתכם . (שימו לב כמה הוא מרגיש לא בטוח כרגע – הוא נצמד אליכם ממש בכוח) . כשאתם עושים משהו , פזרו סביבכם צעצועים ותנו לו לשחק לידכם .
כשילד לא רוצה ללכת מאתנו , צריך לחבק אותו כל כך חזק , עד שהוא לא יזדקק לכך יותר וילך מעצמו. הרעיון הוא שככל שאנחנו נצמיד אותו אלינו , כמה זמן שהוא יצטרך – ואני יודעת כמה זה יכול להיות קשה ומתיש – כך הוא יוכל להתנתק מאתנו בקלות בבוא הזמן. ככל שנדחוף אותו להתנתק ולהתרחק מאתנו – ככה הוא ייצמד יותר. אני יודעת שכרגע קשה להאמין לכך - אבל לאט לאט , כשהוא יקבל את "מנת האהבה" לה הוא זקוק - הוא יתחיל להתרחק – בהתחלה לרגעים קצרים ולאט לאט לפרקי זמן ארוכים יותר. אז קחו נשימה ארוכה וחבקו אותו חזק